רציתי לשתף אתכם בסיפור אמיתי על התגלמות של קשר רוחני ואמונה .
התגלמות בצורת ציפור דרור שמשמשת אותי כעוגן ברגעים שבהם הדברים לא ברורים או קשים. התגלמות וסימן לכך שיש משהו מעבר להבנתי ולמה שאני יכול לתפוס בחיים המופלאים האלה.
ציפור הדרור/ אברהם ברגר(ברגי)
מסביב הכול היה כרגיל. הרחובות היו מלאים באנשים הכבישים עמוסים במכוניות לכעורה עוד יום רגיל.
לפתע הכול התחיל להסתובב. הגוף נהיה כבד. חרדה לא מוסברת השתלטה על הגוף. השרירים התכווצו והגוף התקפל. האם אני הולך ומשתגע?
ברגעים אלו לא האמנתי שאגיע הביתה וזה היה הדבר היחידי שרציתי. פשוט להפסיק להתנגד לכובד המשיכה פשוט לפול, לשכב ולא לזוז. הכאב היה בלתי נסבל. צעד אחר צעד לאט לאט הצלחתי להגיע הביתה.
בבית לא היה אף אחד. הראש התחיל לחפש פתרונות אך לצאת מהמצב. התחיל להריץ רשימה של אנשים שאולי יוכלו לעזור.
לפתע בקעה מגרוני צעקה. דמעות חמות וגדולות פרצו מעיני. לא נותר בי עוד כוח למאבק. אם אני צריך להשתגע אז זה בדיוק הזמן. ויתרתי והייתי מוכן לפגוש את מה שיגיע.
רק צעקה אחת נותרה בי.
למה? מה הטעם בכל הסבל? בכל הכאב? ריבונו של עולם! למה???
הדמעות זלגו עוד ועוד במשך שעות עד שנרדמתי באפיסת כוחות מוחלטת.
למחרת קמתי והתחלתי לאסוף את עצמי. החלטתי לצבוע את המשקוף בסלון. לפתע, שמעתי רחש הסתובבתי וראיתי ציפור דרור עפה ישר אלי. לא זזתי . הסתכלנו אחד לשני בעיניים. בסקרנות הדדית מתוך שיחה עמוקה שהיא הרבה מעבר למילים. הציפור נחתה ממש לידי, מטר מימני.
ידוע לכול מה קורה כאשר ציפור בר נכנסת לבית . היא מתעופפת בטרוף נתקלת בקירות חובטת את עצמה עד למותה. ציפור הדרור עברה מסלול מפותל. נכנסה מחלון, עפה מספר מטרים פנתה בזווית של
תשעים מעלות. עברה דלת ונחתה ממש ליד הרגל שלי. היא הייתה שקטה ורגועה. הסתכלה לי במבט רך ישר בעיניים. לאחר שתיים שלוש דקות התחילה לטייל בבית. הלכתי למטבח והבאתי צלוחית עם זרעי שומשום וצלוחית מים. היא התקרבה טעמה כמה זירעונים שתתה קצת מים , והתעופפה לחלון המרפסת שהיה פתוח. שוב הסתכלה לי בעיניים ועפה לכיווני.
ציפור הדרור הייתה איתי בבית עשרים דקות אולי קצת יותר. כל הזמן יכלה לעוף החוצה. קשר העין נשמר כל הזמן. בסוף הסתכלה במבט מלא אהבה נופפה בכנפיה לשלום ועפה לדרכה.
מאז הפסקתי לחפש את הסיבה. הפסקתי לנסות לפתור את החידה. הבנתי שיש משהו שהוא מעבר לתפסתי הסכמתי לוותר על השליטה ועל ידיעה חד משמעית ברורה.
כל פעם שאמונתי הולכת לאיבוד אני נזכר בציפור הדרור שמזכירה לי שנפלאות רבות עוד מחכות לי.
גם ברגעים קשים ככל שהם יהיו הם יחלפו ורגע חדש של הקסם של הויתור ושחרור השליטה יאפשר לעוד רגע חדש ומקסים להיוולד עם הפוטנציאל הבלתי נידלה של החיים שטמון בכל רגע.
